רילוקיישן כדרך חיים – אחורה מתוך קבלה


שתי דרכים התפצלו ביער של רוברט פרוסט. אלא שבניגוד ליער ההוא ממשיכה דרך הרילוקיישן ומתפתלת לצד הדרך הראשית, כשהיא מאפשרת לנו הצועדים הצצות חוזרות לעבר הדרך בה לא בחרנו. אחת התובנות המאוחרות אליהן הגענו בחיי הרילוקיישן היא הצורך להמנע מפזילה הצידה והשאיפה להתבוננות אחורה מתוך קבלה והשלמה. מראש אני מודה – לא תמיד זה עובד. ובכל זאת, ברגעים של קושי וספק, זו המטרה שאנו שמים לעצמנו.

Backwordsפוסט בקבוצת פייסבוק מדבר בערגה על הילדים המשחקים בחוץ בישראל. חברה שואלת – אולי טעינו כשלא איפשרנו לילדינו ילדות ישראלית? פזילה הצידה מספקת תמונה אידילית של חברת ילדים בחופש הגדול. כדי להתמודד עם הצביטה המוכרת אני חוזרת אל מנטרת הקבלה ומחייכת אל זיכרון כל אותם סופי שבוע משפחתיים ארוכים שמאפשרת לנו השהות בחו”ל. הטיולים, הגרעין הזוגי-משפחתי ההדוק שבנינו לנו, בתי הספר הבינלאומיים ושיטות החינוך המיוחדות שתרמו כל כך הרבה לעיצוב ילדינו. ברורים לי היתרונות בדרך בה לא בחרנו, אבל אני בוחרת לחבק את הדרך שלנו ולהנות מהצמד המיוחד שגדל לאורכה.

עשרים שנות רילוקיישן והצורך להמציא את עצמי מקצועית מחדש עולה שוב ושוב. מבטים הצידה הם בלתי נמנעים ומגלים את בנות גילי שהתקדמו בקו ישר על מסלול קריירה ברור ומבוסס, לכאורה נטול שאלות ותהיות. גם כאן הפזילה יוצרת בלבול וסערת רגשות. אלא ששוב אני בוחרת לחבק את הדרך בה בחרתי. להאמין בה בכל מאודי ולהתמקד בתחושה הטובה שקיבלתי בראיון בו פרשתי את נסיון חיי ב20 שנות הרילוקיישן. כל פיצול ופיתול קיבלו אז משמעות ואיתה גם הצעת עבודה מרתקת. גם כאן הדרך שלא בחרתי ממשיכה להתפתל ממש לצידי ומעלה ספקות יומיומיים. גם כאן אני בוחרת לוותר על תחושת ההחמצה ולקבל באהבה את המתנות שהעניק לי המסע הייחודי שלנו ואת הנסיון שבניתי בזכותו.

הדרך בה בחרנו היתה הדרך הנכונה עבורנו ברגע הבחירה, ובאותו זמן, כל דרך אחרת לא היתה רלוונטית. אותה בחירה מוקדמת היא מה שבנה אותנו ויצר את מי שאנו היום. כל בחירה אחרת היתה מביאה אותנו שונים אל היום הזה. טובים יותר או פחות, את זה אף פעם לא נדע. שונים – בוודאות.

מול לבטי הקריירה אני מוצאת את חברותי נתקלות במשבר גיל ה40 ומחפשות שינוי. מולן אני צוררת את הנסיון שרכשתי לאורך השנים, יודעת היום כמה משמעותי הוא ועד כמה הוא מאפשר לי את הגמישות שהיא חלק ממני. אל מול לבטי הילדים אני רואה את האדם המגוון שהם היום. את יכולתם להתמודד עם נסיונות מורכבים ואת ידע העולם שצברו. יודעת שבלי החשיפה והקושי, הייחוד שבהם אולי לא היה מתקיים.

כהמשך לדרך הבחירה אותה הזכרתי בפוסט הקודם אנו בוחרים לחבק את מי שצמחנו להיות. להכיר בבחירות שעשינו, לסמוך על השיקולים שליוו אותן, ולקבל באהבה את כל אותן מתנות שהתווספו לנו לאורך הדרך.

.

דר’ טלי גורן, מומחית רילוקיישן, מרצה, כותבת, אם למשפחת נוודים עם הפנים לעתיד פרוע יותר

Leave a comment

Your email address will not be published.