בעבודתי אני נתקלת בשאלה מהי מדיניות רילוקיישן טובה וכמו בתחומים רבים ושונים אני מוצאת שגם ברילוקיישן One size כבר לא Fits all. כך, גם בתחום הרילוקיישן חבילות ה’מכולה, טיסה, דיור זמני’, שהיו מקובלות בעבר, אינן נותנות מענה מדוייק לצרכיהם המשתנים של המתניידים ולכן הופכות בזבזניות מחד (כאשר שילוח מכולה מתברר כמיותר) וחסרות מאידך (כאשר המתנייד הממתין למכולה נדרש לעבור עם משפחתו מביתו לדיור זמני בדרך לדיור הקבע בעוד השכרת מספר פריטי ריהוט היתה מפשטת ומקצרת את התהליך).
מתוך הבנה זו אני רואה את הצורך בחבילות שהן גמישות ועדיין ממוסגרות. כך, ניתן ליצור מסגרת תקציב המושתתת על ותק, מצב משפחתי וסטטוס התפקיד בחברה. את התקציב ניתן להשתית על אותן עלויות מסורתיות הנהוגות בשוק – מכולה, טיסות ודיור זמני במדינת היעד. ועדיין, למתנייד נשארת האפשרות לבחור בין קבלת חבילה מובנית הכוללת את סט השרותים המוסכם לבין קבלת תקציב Lump sum בעזרתו יוכל לבחור שירותים המתאימים לו ולמשפחתו.
גם לאחר שהוחלט על מתן Lump sum נדרשת החברה לקבלת החלטה לגבי צורת הענקתו – בונוס רילוקיישן כספי או לחילופין החזר תמורת קבלות. כאן מלמד הנסיון כי על מנת לוודא שימוש במלוא המסגרת התקציבית לצורכי הרילוקיישן יש עדיפות למתן המענק כהחזר תמורת קבלות. ליווי המתנייד על ידי מנהל מסע המכיר את התהליך כולו מוסיף ומבטיח שימוש מושכל בתקציב ללא חריגות באופן המיטבי עבור המתנייד ועבור משפחתו.
דר’ טלי גורן, מומחית רילוקיישן, מרצה, כותבת ואם למשפחת נוודים