כשרילוקיישן הופך מחוויה חד פעמית לאורח חיים


 שיתוף פעולה עם חברת דייויד שילד הניב כתבה על אורח חיינו בעשרים השנה האחרונות

באנלוגיה קצת מוזרה (וקלישאתית משהו), רילוקיישן הוא כמו לידה, יודעים איך נכנסים אבל ממש לא איך יוצאים… לפני עשרים שנה ושבעה מעברים גם אנחנו אמרנו לעצמנו “נטעם שנתיים בחו”ל ונחזור לארץ”, אלא שאי שם בין הרילוקיישן השני לשלישי הבנו שמדובר בתבנית ושמה שנחשב בתחילת הדרך כהרפתקה זמנית הופך בהדרגה לקבוע. אז מה עושים כשהרילוקיישן הופך לאורח חיים? למה כדאי לשים לב ומה אסור לפספס ברמה הפרקטית וברמה הרגשית-משפחתית?

רילוקיישן ארוך טווח הוא זה שגולש מעבר לטווח השנתיים – שלוש. לעיתים, הוא כולל שהות ארוכה במדינה אחת ולעיתים מעברים תכופים יותר או פחות בין מדינות שונות. כלל אצבע עבורנו תמיד היה הצורך לתכנן ולא להגרר בעקבות החיים. נראה שהכלל הזה נכון במיוחד במצב של רילוקיישן מתמשך – סיטואציית חיים בה שום דבר אינו מובן מאליו והמסלול המשפחתי הוא תוואי חדש ובלתי מוכר. כולנו מכירים את מסלול היסודי, חטיבה, תיכון, צבא, אוניברסיטה, עבודה ואז פנסיה. רילוקיישן מתמשך קוטע ומשנה את המסלול עבור כל אחד מבני הבית ומחייב התבוננות ובחירה במסלול חיים חדש. אז אם אתם מתכננים רילוקיישן או כבר נמצאים בעיצומו, כדאי שתזכרו שיש כמה צמתי החלטה ונקודות התבוננות לאורך הדרך ששוות התעכבות מיוחדת:

זכרו לחגוג את הרילוקיישן

רילוקיישן הוא קודם כל חוויה. הזדמנות לחיזוק הקשר המשפחתי, להבנת תרבויות חדשות, לאיסוף חוויות ולצמיחה אישית. לאורך הרילוקיישן כדאי להמנע מהישאבות לחיי שגרה אפורים. זכרו שאתם אורחים, חפשו את ההפתעות הקטנות שהמדינה בה אתם גרים מכינה עבורכם. נצלו חופשים וסופי שבוע לגלות את העולם השונה בו אתם מתגוררים.

נצלו את הרילוקיישן לצמיחה אישית ומקצועית

החיים בתוך תרבות שונה מזמנים למידה בלתי אמצעית. דרך הקשר עם קולגות למשרד נסו להבין את התפיסה התרבותית המובילה אותם. גם אם אינכם עובדים, נצלו מפגשים יומיומיים לשיחה על הייחוד שבתרבות השונה, לאימוץ מנהגים מקומיים ולפיתוח גמישות מחשבתית ונסיון בין תרבותי. זה המקום לגעת בחשש של בני זוג מפני דריכה במקום ופספוס הזדמנויות תעסוקתיות כחלק מהרילוקיישן המתמשך. ההכרה בחיי היומיום בתרבות האחרת כהזדמנות לאיסוף כלים, לצבירת כישורים ולצמיחה אישית יהפכו את שנות הרילוקיישן לשנים של גדילה והעשרה. אלו יהפכו בבוא היום ליתרון בשוק העבודה הבין יבשתי.

שתפו את בני המשפחה בקבלת החלטות לאורך הדרך

במסלול החיים הייחודי של הרילוקיישן, כל צומת הופכת לבעלת משמעות עבור כל אחד מבני הבית. שיתוף הילדים בצמתי ההחלטה חשוב, אך תלוי כמובן בגילם. בגיל צעיר יכולה קבלת ההחלטות להתמקד בפכים הקטנים של המעבר – צבע הרהיטים בחדר החדש ובחירת חדרים בבית, אך עם העליה בגיל ניתן להביא בהדרגה אל שולחן הדיונים גם התלבטות אמיתית על המשך הרילוקיישן או מעבר להרפתקה הבאה. תחושת השיתוף בקבלת ההחלטות תעזור להמנע מתחושת קורבנות ותסייע לכולם להרגיש חלק פעיל מהחוויה המשותפת.

הציפו והתמודדו עם שאלות של זהות

גם כאן, עם הסטייה מהנתיב המוכר נדרשת הגדרה ברורה של הזהות המשפחתית. הדבר בולט במיוחד עבור ילדים הגדלים באוירה בינלאומית ללא מסגרת חינוכית שתגדיר עבורם לאום, שפה ודת. על מנת לסייע לילדינו נדרשים אנו ההורים להתעמתות אמיתית עם שאלת הזהות האישית שלנו – איזו זהות לאומית היינו רוצים להנחיל לילדינו? מה היא כוללת? האם חשובה לנו השמירה על השפה העברית? אילו מסורות דתיות נרצה להעביר הלאה? ומה לגבי השירות בצה”ל? שמירה על קשר עם הקהילה הישראלית המקומית תענה על חלק מהצורך בגיבוש הזהות. בתי ספר יהודים תורמים גם הם. לחילופין, ניתן לבחור לשוב לארץ למספר שנים מתוך מטרה ברורה של חיזוק הליבה הישראלית והקשר עם המשפחה בארץ ולאחר מכן לשוב ולצאת להמשך רילוקיישן בחו”ל.

אל תפחדו להתמודד גם עם שאלות של מה אם…

רילוקיישן ארוך טווח מהווה שינוי אמיתי במיקום מרכז חיי המשפחה. עבור כל אחד מבני הבית הופכת מדינת היעד לבסיס חברתי, לימודי ומקצועי. בעוד שבטווח הקצר ברור לרבים מאיתנו כי בעת צרה נרצה לשוב מיד הביתה – לארץ, חשוב לבחון האם התמודדות מסוג זה נכונה גם באורח החיים החדש שסיגלנו. כך, במידה וחשובה לנו היכולת להתמודד עם מחלות ואירועים בלתי צפויים בביתנו שבחו”ל חשוב לוודא כי הקפנו את עצמנו ברשת כלכלית, ביטוחית וחברתית שתאפשר התמודדות מסוג זה.

ועוד דבר אחרון לסיום שחשוב לומר – למרות כל האמור לעיל, לא הכל בחיים ניתן לתכנון. הרילוקיישן ארוך הטווח לעיתים נרקם כתוצאה מהתארכות בלתי מתוכננת או מסדרה מפתיעה של רילוקיישנים קצרים. באותה מידה, גם כאשר הכל מתוכנן, מזמנים לנו החיים הפתעות ותכניות ברורות גם הן לעיתים מוצאות עצמן מתבטלות. ועדיין נראה שהעלאת השאלות למודעות, התלבטות של כל בני המשפחה ביחד וקבלת החלטות מוכוונת, גם אם תהווה פשרה בין הרצוי למצוי, תיצור עבור כל השותפים לחוויה תחושה של התקדמות אל עבר יעד משותף.

לקריאת הכתבה במקור

דר’ טלי גורן, מומחית רילוקיישן, מרצה, כותבת, אם למשפחת נוודים עם הפנים לעתיד פרוע יותר